זה היה קיץ. בברזיל. קרנבל. שנת 2001. אני - ישראלית, מוצ'ילרית, משוחררת מהצבא, שרוצה לבלוע את העולם אוהבת לטייל, טבע, להכיר אנשים חדשים, ולרקוד... וברזיל היתה פשוט המקום הכי נכון לחוות את זה ולהיות בו באותו הזמן!
הטיול היה חוויה אחת גדולה ומדהימה.. אבל ברגע שחזרתי לארץ והזמן עבר, התואר והלימודים התקדמו, ואז העבודה, והשיגרה, ומידי פעם גיחה קצרה לחו"ל כדי לקחת אויר לנשימה. ומי בכלל זוכר את החופש המוחלט הזה שחוויתי אז בברזיל? הכל היה נראה לי כמו חלום אחד רחוק ומעומעם. והאמת היא שהאמנתי אז שהטיול היה *שיא תקופת החופש* של חיי, ושמכאן והלאה זה רק הולך לכבול אותי יותר ויותר לזרועות המציאות...
עד שיום בהיר אחד התעוררתי. והחלטתי החלטה: אני לא יודעת איך, ואני לא יודעת מאיפה להתחיל, אבל אני רוצה לשחזר את תחושת החופש הזו שחוויתי בטיול, ובברזיל. לשחזר אותה כאן בארץ, בשיגרה, ביומיום, בחיים האמיתיים, ולא בבריחות וגיחות לחו"ל לטיולים קצרים. להפוך את החיים לחוויה אחת גדולה, ולטיול אחד גדול. כי אני מאמינה שהגענו לפה כדי ליהנות, ולשמוח, ולהיות מאושרים. והחוויה בברזיל, ובכלל בטיול רק הראתה לי שזה אפשרי. שאם זה אפשרי לכמה חודשים, אז זה יכול להיות ככה גם ליותר מזה, וגם לשאר החיים, גם כאן בארץ בתוך חיי היומיום.
ואני לומדת. אני כל הזמן לומדת עוד ועוד איך לעשות את זה. איך להסתכל על החיים מנקודת המבט של אותה מוצ'ילרית משוחררת מהצבא, שמאמינה שהכל אפשרי, והכל עוד פתוח, ושזה הטיול של החיים שלה, ושהוא הולך להיות חוויה אחת גדולה ומדהימה. וכשאני אומרת מדהימה זה כולל גם את הרגעים הקשים, וגם את האתגרים, כי כמו בטיול, לפעמים יש מכשולים. אבל תמיד בסופו של דבר ובמבט לאחור הכל מסתכם כחוויה אחת גדולה ומדהימה.
ובמיוחד היום ביום העצמאות, אני מזכירה לעצמי ולכולנו, שיש לנו תמיד את החופש לבחור. לבחור מאיזו נקודת מבט להסתכל על החיים שלנו. האם זו נקודת המבט של האדם העסוק, העמוס, העייף, שתקוע בשיגרה. או אולי מנקודת המבט של האדם הצעיר שהולך לבלוע את העולם, ולרקוד עם החיים. כי יש בנו את כל הדמויות הללו, אנחנו רק צריכים לבחור למי מהם להקשיב.
ואני מאחלת לכולנו שנזכה קודם כל בעצמאות הפנימית: שנשתחרר מכל האמונות המגבילות והפחדים שלנו, ומכל מה שמונע מאיתנו לבחור בדרך שמובילה אותנו לחופש ולשמחה. ושהעצמאות הפנימית תוביל אותנו גם לעצמאות החיצונית: החופש להיות מי שאנחנו רוצים, לחיות את החיים שאנחנו רוצים ובאיזה אופן שנבחר בו.
ובתמונה כאן זו אני, בברזיל, חוגגת עם כמה מקומיים, שמזכירים לי שהחיים יכולים להיות קרנבל אחד גדול.
שיהיה יום עצמאות שמח :)
